סלומון נ' בסט מובייל בע"מ

פסק דין

מהות התביעה

בפניי תביעה קטנה, במסגרתה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת בסך של 4,000 ₪ בטענה שמכשיר סלולרי שמסרה לתיקון במעבדת הנתבעת ניזוק.

ביום 7.11.2011 רכשה התובעת אצל הנתבעת אחריות לתיקונים למכשירים סלולריים. בכתב האחריות נקבע, בין היתר, כי האחריות היא למתן "שירותי תיקון בלבד הדרושים לפעולתו התקינה של מכשיר הטלפון... אחריות תיקונים אינה כוללת מתן שירות בגין אבדן או גניבה או בגין נזק שאינו בר תיקון, כמפורט לעיל". נזק שאינו בר תיקון מוגדר בכתב האחריות כנזק המחייב החלפת המכשיר בחדש.

ביום 24.8.2012 הגיעה התובעת למעבדת הנתבעת ומסרה את המכשיר הסלולרי שלה מדגם Samsung Galaxy SI 9000 [להלן: "המכשיר"] לתיקון. לטענת התובעת, המכשיר היה פעיל וניתן היה לבצע בו שיחות ולהפעיל אינטרנט אולם היתה בעיה באפליקציות. לטענתה, הובטח לה שהמכשיר יתוקן תוך זמן קצר, אלא שבתאריך 14.10.2012 נאמר לה שהמכשיר הושבת ולא ניתן אפילו להדליקו. לטענת התובעת, אם נכון כי המכשיר יצא מכלל פעולה והוא תקול לחלוטין, הרי שהיה זאת במסגרת פעולות שביצעה הנתבעת ועל כן על הנתבעת לשלם את עלות המכשיר שהיא מחוייבת בו כלפי החברה ממנה רכשה אותו, בסך כולל של כ- 4,000 ₪.

הנתבעת אינה מכחישה את אחריותה למתן שירות תיקון על פי החוזה שבין הצדדים, אולם לטענתה המכשיר התקבל כשהוא תקול לחלוטין, וכבר בעת קבלתו נכתב בטופס הקבלה שקיימת בעיית תוכנה. לטענת הנתבעת, בבדיקה שנערכה במעבדה התגלה שרכיב "פלאש" תקול ולא ניתן לתיקון וכי המשמעות היא אבדן מוחלט של המכשיר ועל כן אין אחריות מצידה.

המחלוקות בתיק זה הינן שתיים בעיקרן: באיזה מצב נמסר המכשיר מאת התובעת לנתבעת, לתיקונה? ככל שאשתכנע כי המכשיר אכן נמסר כשהוא במצב תקול לחלוטין, שאינו "בר תיקון", שאז תידחה התביעה. אם אשתכנע שלא כך הדבר, הרי שעניין לנו במחלוקת השניה והיא מידת האחריות של הנתבעת לנזק שנגרם בסופו של דבר למכשיר ובהמשך ישיר לכך, מה הפיצוי שצריכה הנתבעת לפצות את התובעת, בגין נזק זה.

הדיון

במחלוקת הראשונה סבורני כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה בהליך האזרחי (נטל השכנוע במאזן ההסתברות) ויש להעדיף את גרסתה שלפיה המכשיר נמסר לתיקון אצל הנתבעת כשהוא פועל ומאפשר הוצאת שיחות וגלישה באינטרנט. להלן נימוקי למסקנה זו:

התובעת העידה שכשמסרה את המכשיר, הייתה רק בעיה באפליקציה וניתן היה לבצע שיחות. עדות זו לא נסתרה והיא מוצאת תימוכין גם בפירוט השיחות שהציגה התובעת [ת/1], ממנו עולה כי ביום 24/08/12 שלחה התובעת מסרון ממכשיר זה, בשעה 10:37, ובשעה 11:35 ביצעה שיחה בת 2 דקות וכן בין השעות 11:23 ל - 11:53 אף גלשה באינטרנט ב – 3 הזדמנויות שונות.

בשעה 12:11 התקבל המכשיר אצל הנתבעת וזאת כעולה מנספח ב' לכתב ההגנה.

סמיכות זמנים זו תומכת בעדותה של התובעת.

מתעודת התיקון, נספח ג' לכתב ההגנה, עולה כי נערכה בדיקה של המכשיר, אולם אין שום תיעוד לכך שהמכשיר אינו פועל. מר מרק גליל, שהובא להעיד מטעם הנתבעת, היה איש המכירות שקיבל את המכשיר מטעם הנתבעת. בעדותו בבית המשפט הוא העיד שמכשיר נוסף שהתקבל באותו מועד מאת התובעת, התקבל כשמסכו מנופץ ואכן כך נרשם הדבר על גבי הטופס הרלוונטי לגביו [נ/1]. מר גליל הסביר שנוהלי החברה מחייבים אותו לרשום כל פרט בעת קבלת המכשיר לתיקון ולסמן את כל התקלות. לדבריו "אני סימנתי את כל התקלות והתוכנה הייתה במצב של סמסונג לוגו וזהו". גרסה זו אינני יכול לקבל כמהימנה. אני מתקשה לקבל שמר גליל זוכר במדויק את אותו אירוע וניכר כי הוא מבקש לרצות את מעסיקתו. תשובותיו בהקשר זה נראו כמוכנות, אולם כאשר נדרש לעניינים אחרים היה פחות נחרץ. נוסף על כך - עובדה זו כלל לא נרשמה בטופס אותו הוא מילא, ותשובתו לפיה לא רשם זאת כיוון שזה לא בנוהלי החברה לרשום את הבעיה שהוא מזהה לכאורה, אינה עולה בקנה אחד עם הסברו שהרישום חשוב כדי שלא יהיו לאחר מכן מחלוקות או תלונות כלפי החברה.

כאשר אנו נמצאים במשפט האזרחי וההכרעה הינה על פי מאזן ההסתברויות, הרי שבין גרסתה הנתמכת במסמך של התובעת, לבין גרסתו של מר גליל, שאינה נסמכת במסמך כלשהו והיא אף עומדת לכאורה בניגוד למסמך שהוגש, שאז יש להעדיף את גרסתה של התובעת ולפיה, בעת שמסרה את המכשיר לתיקון, ניתן היה לבצע בו פעולות של שיחות וגלישה באינטרנט.

עד נוסף שהעיד מטעם הנתבעת, היה מר בוריס קגן, שהיה הטכנאי מטעם הנתבעת. לדבריו המכשיר הגיע עם תקלה של תוכנה, הוא נדלק אך לא נדלק עד הסוף. מר קגן העיד שניסה לצרוב גרסה חדשה, אך זה לא עזר והמכשיר הראה לוגו של סמסונג ונכבה ונדלק שוב. הוא אישר שלא כך היה בהתחלה, כשקיבלו את המכשיר אך יכול להיות שזה היה כתוצאה מהפעולות שבוצעו על המכשיר [פרוטוקול עמ' 1, שורה 13]. לדבריו התגלה בסוף שאין מדובר בבעיית תוכנה אלא בעיית רכיב, שלא ניתן לתקנה ויש צורך להחליף את המכשיר. בהמשך חזר מגרסה זו וטען שכבר בהתחלה המכשיר היה בלוגו של סמסונג. הוא הסביר שתקלה מסוג זה יכולה לאפשר פעם אחת להידלק ופעם אחרת למנוע הידלקות המכשיר.

מר מרק שץ, שייצג את הנתבעת, טען כי נוכח שהתקלה הייתה ברכיב ה"פלאש", הרי ש"הפתרון היחידי היה להחליף את המוח של המכשיר, אך זה לא במסגרת הביטוח של התובעים".

התקשיתי לקבל עמדה זו של הנתבעת והיא לא שכנעה אותי במידה הראויה.

משקבעתי שניתן היה לבצע שיחות מהמכשיר כשהוכנס למעבדה, הרי שהנטל מוטל על הנתבעת להוכיח שהנזק לא נגרם כשהמכשיר היה בחזקתה או באחריותה ועוד היא נדרשת להוכיח שהנזק הוא כזה שהאחריות לגביו הייתה מסוייגת, ואין הוא נכנס בגדר האחריות החוזית אותה רכשה התובעת מהנתבעת.

בנטל זה לא עמדה הנתבעת.

בתעודת התיקון שצורפה על ידי הנתבעת כנספח ב' לכתב ההגנה, ציין הטכנאי בוריס קגן, כי "רכיב פלאש תקול לא ניתן לתיקון". תעודה זו הודפסה ביום 14/10/12. אין כל תיעוד מה נעשה עם המכשיר, אילו בדיקות הוא עבר ואילו פעולות בוצעו בו על ידי הנתבעת, בין התאריכים 24/08/12 (שאז נמסר לנתבעת) ל – 14/10/12. על הנתבעת, כמי שבדקה את המכשיר וביצעה בו פעולות, מוטלת החובה לתעד פעולות אלה והבדיקות שביצעה והיעדר תיעוד, מהווה נזק ראייתי כיוון שאין ביכולתה של התובעת לדעת מה נעשה במכשיר.